<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תמ"ח</h1>
<h2>דף פא:</h2>
תניא ר' שמעון אומר פרה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר. וקשיא ליה לרבינו שלמה היא עצמה והלא היא מטמאה טומא' חמורה אדם וכלים. ונראית הקושיא מפני ששנינו בזבחים [ק"ה ע"א] ובכמה מקומות השורף פרה ופרים הנשרפים מטמאין בגדים פרה ופרים עצמן אין מטמאין בגדים. וכן במסכת פרה פר"ח הלכה ומסיים בה הכי הרי הן [אומר] (מטמאין) [מטמאיך] ולא טימאוני ואתה טימאתני. ואחרי כן הקושית בה מה ששנינו בזבחים (ובמסכת פרה) כל שסופו לטמא טומאה חמורה כגון פרה ופרים הנשרפי' (ו)אינן צריכין הכשר ושרץ. ואם כן מאי דקאמר מטמאין טומאת אוכלין. והילכך עדיין אנו צריכין לתירוץ רבינו שלמה שמתרץ כגון שצירפו לפחות מכביצה אוכלין. ואם לא בשביל שאין להגיה הספרים הייתי אומר דהכי גרסי' פרה (מטמאה) [מיטמאה] טומאת אוכלין. דהכי אמר ר' שמעון בהדיא בתוספ' דפרה בפר' יחיד שמילא ומייתינן לרישא במסכת זבחים פרק טבול יום השורף פרה ופרים הנשרפין והמשלח את השעיר מטמאין בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאי' בגדים אלא אוכלים ומשקין דברי ר' מאיר וחכמים אומרי' פרה ופרים הנשרפין מטמאין אוכלין ומשקין (ר' שמעון אומר פרה מטמאת אוכלין ומשקין) ושעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין ר' שמעון אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר ר' יהודה אומר פרה כיון ששחטה מטמאה במשא כאפרה. והכא ודאי מטמאה לא קאמר אלא מיטמאה. דהא דקתני אוכלין ומשקין. וכן השטה מוכחת. ושמא ברייתא אחרת היא. וממה שאמר ר' שמעון במקום אחר נוכל ללמוד דסבירא ליה דפרה מיטמאה טומאת אוכלין. דתניא בתוספתא בשילהי מסכת עוקצין ומייתינן לה בפ"א דבכורות ערלה וכלאי הכרם ועגלה ערופה ושור הנסקל וציפורי מצורע ובשר בחלב ופטר חמור כולין מיטמאין טומאת אוכלין ר' שמעון או' כו' אין מטמאין טומאת אוכלין וכן היה ר' שמעון אומר יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא כיצד לן לפני זריקת דמים אין מטמאין טומאת אוכלין. אלמא אע"ג דסבירא ליה לר' שמעון דאוכל שאי אתה יכול להאכילו הוא הואיל והיתה לה שעת הכושר מטמאה טומאת אוכלין. דמי לא תנן נבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכה מחשבה ליטמא טומאת אוכלין ואע"ג (דהא) [דהיא] מטמאה טומאה חמורה אדם וכלים נמי כמו כן נהי דפרה מטמאה אוכלים ומשקין. ופירכא דנבלת בהמה טמאה במסקנא בכריתות בפרק דם שחיטה. ודכוותה נתרץ מילתא דפרה. וכן תירץ רבינו ולפי תירוץ ראשון יש לומר דהאי דמטמאה טומאה חמורה היינו לעוסקין בה שאינה מטמאה אל למעסיקיה. אבל אחריני לא מטמאה. ולר' שמעון בעי הכשר שרץ ופליג אדר' מאיר דאמר דמטמא אוכלין ומשקין בלא הכשר שרץ. תדע דכמה דוכתי מייתי לה ולא פריך דסופה לטמא טומאה חמורה. אלא טעמא כדפרישי', חלב בהמה טמאה הרי זה טמא חלב חיה בין טמאה בין טהורה היא כגופה חלב נבילה וחלב טריפה הרי זה טהור שנ' חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה וכו', בסוף עוקצין בתוספתא.
